ערב יום השואה והגבורה נתונים קשים על חיי הניצולים: נאלצים לוותר על שירותים חיוניים: מכשור וציוד רפואי, בדיקות ותרופות, מוצרי ספיגה וביגוד.

ערב יום השואה והגבורה נתונים קשים על חיי הניצולים:

נאלצים לוותר על שירותים חיוניים: מכשור וציוד רפואי, בדיקות ותרופות, מוצרי ספיגה וביגוד.

בשנים האחרונות מתמודדת אווה (שם בדוי), ניצולת שואה, עם מציאות לא פשוטה. אל מול עליית המחירים וקצבאות הזקנה הנמוכות היא נאלצת לעשות ויתורים כואבים. "אני משלמת חשבונות בגלל שיש לי פנסיה, אבל לא נשאר לי כסף למשהו אחר", היא מתארת, "אם נשאר אני קונה מזון בסיסי. אבל קודם כל משלמת מה שאני חייבת כדי לא להישאר ברחוב, או בלי מים או בלי אור. לפעמים לא נשאר, אבל אני לא עושה ממזון עניין. יש תרופות שהן יקרות, אפילו אחרי הנחה של פנסיונרים. אם זה מעבר למה שאני יכולה להרשות לעצמי, אני לא קונה". 

בישראל חיים כיום 147,199 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. ההערכה היא שכרבע מהם חיים בעוני. "נכון להיום, בישראל ישנם כ־46 אלף ניצולים החיים בעוני, הלכה למעשה", אומרת אתי פרחי, מנכ"לית הקרן לרווחת נפגעי השואה, "ההכנסות שלהם מסתכמות במענק שנתי של 6,987 שקל והבטחת הכנסה וקצבת זקנה - 4,078 שקל ליחיד ו־6,445 לזוג. רובם המכריע הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, וזוהי הקבוצה הענייה ביותר בקרב ניצולי השואה בישראל".

על פי נתוני הקרן לרווחת ניצולי השואה, שמסייעת ל־90 אלף ניצולים וניצולות, 60% מהם מעידים שהם זקוקים לסיוע נוסף מעבר לזה שהם כבר מקבלים. 45% מדווחים על קושי בכיסוי ההוצאות השוטפות של משק הבית. 22% נאלצים לוותר על מוצרים ושירותים הנחוצים להם (84% בגלל קושי כלכלי ו־19% בגלל קושי ללכת לקניות). בין המוצרים והשירותים שעליהם הם מוותרים: מכשירי חשמל, ריהוט ואחזקת בית, מכשור וציוד רפואי, בדיקות ותרופות, ביגוד, הנעלה ומוצרי ספיגה. 51% אומרים שהם זקוקים לסל מזון, שליש מציינים שהם זקוקים לו מאוד.

 72% יוצאים מהבית בליווי אדם נוסף ואינם יכולים להתנייד באופן עצמאי. 25% מציינים שהם אינם בקשר עם בן משפחה, מתוכם 10% עריריים או אינם בקשר עם המשפחה כלל. 63% מדווחים על קושי בכניסה או בשימוש בחדרי האמבטיה והשירותים, כאשר יותר ממחצית מהם מציינים קושי משמעותי. 25% זקוקים לאדם שיארח להם חברה.

"ניצולים רבים נאלצים לוותר על שירותים חיוניים, בין היתר של מוצרים צורכי חשמל כמו רדיאטור או מזגן", מוסיפה פרחי, "במקום זאת רואים אותם מתעטפים בשכבות על גבי שכבות של שמיכות בחורף, ונמנעים מלהדליק את המזגן גם בימי שרב כבד בקיץ. גילינו את זה במקרה כשחילקנו רדיאטורים והם סירבו לקבל אותם. ביקשו במקום זאת שמיכות נוספות. הם חששו מחשבונות החשמל, שלא יוכלו לשאת בהוצאות".

 יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות, מוסיפה ש”לאחר שהתמודדו עם זוועות המלחמה, נאלצים ניצולי השואה לבחור בין קניית מזון, קניית תרופות או חימום וקירור הבית. אנחנו עדים לא אחת למצב שבו הם מוותרים על חימום או קירור ביתם כי לא נשאר להם מספיק כסף".

הפחד שמתארות פרחי ואקשטיין מבוסס כאמור על הקושי של הניצולים, כמו גם של אזרחים ותיקים רבים, לעמוד במחירי החשמל הגבוהים. נכון להיום לניצולי שואה מהמעגל הראשון יש חוב של 640 אלף שקל לחברת החשמל. בחברה אומרים שניצול שואה שיש לו חוב לעולם לא ינותק מחשמל.