לפני כחודש ניצחה כרמית דור בת ה-24 בתחרות רשמית של איגוד טניס השולחן הישראלי והעפילה למקום החמישי בדרוג הארצי. היתה זו הפעם השנייה שבה זוכה דור בתחרות דרוג ליחידות תוך שהיא גוברת על מיטב טניסאיות השולחן בישראל. לא היתה זו ידיעה מרעישה אלמלא העובדה שדור היא גם ספורטאית פראלימפית השואפת להשתתף באולימפיאדת הנכים בטוקיו 2020.

"אני מרגישה טוב ובתקופה טובה. אני מתאמנת היטב ומתחילה להביא את זה יותר לידי ביטוי", מספרת דור, "בתקופה האחרונה היו לי הרבה טורנירים במסגרות רגילות ואין הרגשה יותר טוב מאשר להביא את מה שעבדת עליו כל כך קשה לידי ביטוי. אני מאוד מקווה לקחת את זה, להמשיך קדימה ולהשיג עוד מטרות".

במסגרות הפראלימפיות משתתפת דור ב"קלאס 10" - דרגה שבה לספורטאים יש מוגבלות פיזית קלה בלבד. המגבלה תמיד היתה שם, אבל דור אף פעם לא חשבה להתחרות במסגרות הפראלימפיות. "כספורטאי, אתה לומד להיות חזק. בגלל זה לאורך השנים תמיד אמרתי לעצמי 'טוב, לכולם יש משהו'. ואז, כשהבנתי שהמגבלה שלי תואמת ל'מינימל דיסאבליטי' - הכל התיישב במקום הנכון״.

זה קרה בתקופת שירותה הצבאי. לדור היה חבר שהתנדב בבית הלוחם בתל אביב והוא סיפר לה שפעם בשבוע הוא מגיע להתאמן עם נכי צה״ל בחוג טניס שולחן שיקומי. "התחלתי לבוא לשם כמה פעמים בחודש ולאט לאט שיתפתי את הצוות בכך שיש לי מגבלה מולדת בברך", היא משחזרת, "תמיד ידעתי שיש לי מגבלה אבל כשאתה רואה שחקנים, כשאתה שומע על כאלה שנפצעו, אתה לא חושב שהמגבלה שלך עומדת בקריטריון כלשהו. המגבלה הזו פוגעת לי ביציבות וגרמה לי הרבה פציעות בברכיים ובקרסול".

כמו דור, גם שאר השחקניות המובילות בעולם בקלאס 10 מתחרות הן במסגרת פראלימפית והן במסגרות של ספורטאים בריאים. מאמנה דודיק אלטרץ ("הוא עבורי כמו מורה דרך") היה בעצמי ספורטאי פראלימפי בקלאס 10 אשר התחרה גם עם ספורטאים בריאים. כיום משחקת דור הן בליגת העל לנשים ובליגת העל לגברים עם מכבי הרצליה, והן עם בית הלוחם תל אביב בליגה הפראלימפית. בזכות ההתאחדות לספורט נכים היא גם מצליחה להתקיים כלכלית אך ורק מעיסוקה בטניס שולחן.

אחרי שנים של טניס שולחן רגיל, גם במסגרת האקדמיה בווינגייט, המעבר לספורט הפראלימפי זימן לדור היכרות עם קהילה חדשה. "לא מהתחלה אמרתי ׳וואו׳. בכל זאת אתה שומע סיפורים על נכויות. גם לא מהתחלה באתי ואמרתי ׳אני נכה׳. עברתי תהליך עם עצמי ולמדתי לקבל את זה שבין בריאות וחולי קיים ספקטרום גדול מאוד. יש שמוגבלים פיזית ברמה קשה, יש את אלה שבאמצע ויש כאלה שעל קו התפר. המגבלה שלי לא מפריעה לי ביום יום חוץ מזה שאני לא יכולה לרוץ, אבל בטניס שולחן היא כן מפריעה לי. אני לא יכולה לומר על עצמי 'אני נכה', כי אני מתחרה גם במסגרות בריאות, אבל מצד שני אני נכה כי יש לי מגבלה. בעצם, אתה מגיע לתובנה שאתה גם וגם, על רצף, ושזה לא משהו דיכוטומי״.

התחרותיות שמאפיינת את דור היא גם זו שהכניסה אותה לעולם טניס השולחן מלכתחילה. "התחלתי בגיל 10. היה לנו שולחן בבית ואח שלי הגדול היה משחק עם אבא והדודים", נזכרת השחקנית קטנת הקומה שמנצחת גם גברים הגבוהים ממנה בשני ראשים לפחות. "אמרתי לו שאני רוצה גם לשחק והוא לימד אותי את החוקים. כמובן שהוא ניצח אותי. אחרי שהפסדתי אמרתי להורים שזה מעצבן להפסיד לו, אז נרשמתי לחוג בנתניה ואחרי חודש ניצחתי אותו. זה היה נורא כיף. מהתחלה היה לי חיבור טוב מאוד למשחק, שאני אוהבת את הזריזות ואת הקואורדינציה".

דור לא הסתפקה רק בטניס שולחן. גם בשחמט התחרתה במסגרות ארציות, אבל הטניס שולחן היה, כהגדרתה, אהבה מהרגע הראשון. "בגיל 14 עברתי לאקדמיה בווינגייט ושם זה המקום הכי מקצועי להתפתח. אתה לומד מה זה עבודה קשה, התמדה, נחישות. אתה מתמודד עם קשיים והפסדים. כל הדברים הללו משמשים אותי גם היום". לדבריה, המשחק במסגרת הפראלימפית הביאה גם לשיפור בהישגיה במסגרת האולימפית. "עד לאותו רגע נתקלתי במחסום פסיכולוגי נגד כמה שחקניות. אבל ברגע שעשיתי את המעבר זה נתן לי בוסט מנטלי, והצלחתי. וגם בליגת גברים ניצחתי שחקנים שלפני כן לא ניצחתי".

עם שישה אימונים בשבוע, משחקים בשלוש ליגות שונות ובטורנירים בארץ ובעולם, היה ניתן לצפות כי דור תישחק במידת מה. אלא שלדבריה - ההיפך הוא הנכון. "אני מאוד אוהבת את העומס הזה. אני אוהבת שכל שבוע כמעט יש לי תחרות - או גברים או נשים או תחרות דרוג. את ההתמודדות עם הלחץ אני לוקחת כאתגר. כיום אני מדורגת חמישית בעולם ושלישית באירופה בפראלימפי. טוקיו היא המטרה. בריו לא הייתי בגלל שנכנסתי לספורט הפראלימפי רק לפני שלוש שנים ולא הצלחתי לעמוד בקריטריון - להיות בין שבע הטובות בעולם - בתקופה הקצרה שהיתה לי. בסוף חסר לי מקום אחד, סיימתי שמינית".

בין מטרותיה של דור ניתן למצוא גם את הרצון לייצג את ישראל במסגרות הבינלאומיות הרגילות. "בספטמבר השתתפתי לראשונה באליפות אירופה לקבוצות", היא אומרת, "אני מתאמנת כרגע בפעם בשבוע בווינגייט בנבחרת הנשים של ישראל, יש בקרוב תחרויות ואני אלחם על המקום שלי. אני מרגישה שווה בין שוות, לגמרי".