"הקורונה פוגעת קודם כל במבוגרים"

רבקה קוך. "הביקור במרכז היום מאוד ייחסר לי"(צילום: רועי עידן )

אלפי קשישים נשארו בבית:

"הקורונה פוגעת קודם כל במבוגרים"

כ-30 אלף קשישים שמגיעים מדי בוקר למרכזי היום שפרוסים ברחבי הארץ נאלצים להישאר השבוע בבית בעקבות המאמצים למניעת התפשטות נגיף הקורונה. המצב החדש, שלא מאפשר להם לצאת מהבית, מקשה גם על הקשישים שחסרה להם חברה, אבל גם על בני זוגם שנדרשים לטפל בהם ולסייע להם במשך כל שעות היממה. בינתיים, משרד העבודה והרווחה הודיע על סל שירותים חלופי לטובת הקשישים.

בתוך כך, משרד העבודה והרווחה הודיע כי יספק סל שירותים חלופי לכ-30 אלף הקשישים שפוקדים את מרכזי היום והמועדוניות שכולל אספקת ארוחות חמות לבתים, קשר יומי עם המרכז, ביקור שבועי של עובדת סוציאלית ובחלק מהמקרים גם סיוע בביצוע רכישות של מוצאים חיוניים באינטרנט.

במסגרת הסל יהנו כל האזרחים הוותיקים מאספקת ארוחות חמות לביתם בימים א'-ה' ושיחת טלפון יומית מצוות המרכז, או מגורמים מקצועיים אחרים שיוגדרו על ידי המחלקה לשירותים חברתיים, לעדכון על מצבם של הזכאים.

(צילום: ינאי יחיאל)">

אזרחים ותיקים שביקרו במרכזי היום פעמיים בשבוע או יותר יזכו גם לביקור שבועי של עובדים סוציאליים בביתם כדי ללמוד על צרכיהם ולתת מענה לבעיות פרטניות. אזרחים ותיקים שביקרו במרכזי היום שלושה ימים בשבוע או יותר יזכו לשני ביקורים שבועיים ובסיוע ברכישות מוצרים חיוניים באינטרנט.

מנכ"ל איגוד העמותות לזקן בישראל, שמואל (סמי) קידר דרש להגביר את הביקורים: "אני חושב שהצוותים של מרכזי היום צריכים לטפל באנשים בבית. להגיע אל הזקן, לתת לו לאכול, לשמוע מה שלומו, לראות שהוא מקבל את התרופה הנכונה – לעזור לו לעבור את התקופה הזאת. צריך לתקצב את הנושא הזה".

167 מרכזי יום פרוסים ברחבי הארץ ואליהם מגיעים הקשישים בהסעות היישר מהבית. במרכזים הקשישים מקבלים ארוחות בוקר וצהריים, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פעילות גופנית, בדיקות רפואיות, ייעוץ גריאטרי, פעולות פנאי וסיוע של עובדים סוציאליים. עבור רבים מהם זו הפעם היחידה שהם יוצאים מהבית במהלך היום ופוגשים אנשים.

אהרון דבי, בן 86 מכפר מונש שבעמק חפר, הולך באופן קבוע למרכז היום "בית דוד". המצב החדש הותיר אותו בבית, הוא כמובן מתגעגע לפעילויות במרכז, אבל מתנחם בהפעלות שהוא יכול לעשות לעצמו. "המזל הוא שיש לי חצר גדולה, פרחים, מחשב וטלוויזיה – אז הזמן עובר לי. כל הקורונה הזאת פוגעת קודם כל במבוגרים".

גם רבקה קוך, ניצולת שואה בת 93 מקיבוץ רעים, נוהגת ללכת בכל יום למרכז היום הקרוב לביתה. "זה מאוד ייחסר לי. כשאני שם, כולם מכירים אותי, ניגשים לתת נשיקה. לפעמים אני לא מסוגלת לקום בבוקר כדי להתכונן, אבל אני עושה כל מה שאני יכולה כדי ללכת בכל זאת".

"אני מגיעה, אוכלת ארוחת בוקר, אם יש אפשרות עושה התעמלות, משחקת רמיקוב. זו התחושה הכי טובה שיכולה להיות, זה מרגיע אותי שאני עם אנשים וכולם מדברים איתי", סיפרה. "עכשיו אני בבית רק עם המטפלת".