האם משרד האוצר והביטוח הלאומי שלא תמצו את זכותכם להבטחת הכנסה?

ברברה אפשטיין, יו"ר עמותת "סינגור קהילתי", טוענת כבר שנים ששיעור העוני בישראל הוא אחד מהגבוהים בעולם. בישראל אכן חיים מיליון ו-750 אלף עניים, כמעט רבע מהאוכלוסייה ב2011-. מדובר בשיעור העניים מהגבוהים במדינות המפותחות. דווקא על רקע נתונים אלו, מדהים לגלות מנתונים ראשוניים ומטרידים, שמחצית מהזכאים להטבות כלל אינם מקבלים אותן.  מצב זה הוא שכיח, אומר ג'וני גל, דיקן ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ומי שערך את המחקר עבור הביטוח הלאומי. למעשה, הוא אומר שברב תכניות הרווחה קורה שאנשים שאמורים לקבל את הקצבה לא מקבלים ולא ממשים את הזכויות שלהם.

יש להבהיר שקצבאות הבטחת הכנסה נועדו לחלשים ביותר, אנשים שלא יכולים או שלא נמצאו מתאימים לעבודה. הערב נצביע על חשש כבד שהמוסד לבטוח לא עושה די כדי להגיע לאותם זכאים ולשפר במשהו את חייהם. לפני חודשיים מונתה ועדת אלאלוף לחקור את הכשלים במלחמה בעוני. אלי אלאלוף, יו"ר הועדה למלחמה בעוני, אמר שם כי היהדות לא מקבלת את זה שעוני הוא מצב שלא ניתן להתמודד איתו.

בשכונת יפו ד', אחת השכונות העניות בתל אביב, אנו פוגשים את אורי בן שמואל, נכה שזכאי לקצבת נכות מהביטוח הלאומי. את קצבת הביטוח הלאומי הוא מקבל כחוק, אבל אף אחד לא הזכיר באוזניו את קצבת השלמת ההכנסה, וגם כשהתעקש בפני הפקיד- השיב לו זה שלבן שמואל לא מגיעה כל קצבה נוספת.

אפשטיין מעריכה שמגיע לבן שמואל בערך 350 שקל כדי לעלות לרף של ההכנסות. הסכום הזה, מסתבר, מאפשר לו לקנות אוכל למשך שבוע וחצי. חזרנו לסניף הביטוח הלאומי לראות אם הפעם ייאמר לאורי שהוא זכאי לקצבה, הוא מציג כרגיל את שיעור נכות 65 אחוז שנקבע לו, אך הפקידה אומרת שלא מגיע לו שום דבר נוסף. כשהוא מעלה ישירות את נושא הבטחת ההכנסה, הפקידה אומרת שאין בעיה להגיש בקשה. למה לא הזכירה זאת מראש? היא אומרת שהיא מספקת את המידע רק למי ששואל.

אפשטיין מסבירה שבביטוח לאומי "אין אנשים רעים אבל גם אין איזו הנחיה מלמעלה להסתכל על כל האדם". היא ממליצה לעובדים במקום "להגדיל ראש", ולנסות לראות את המבקרים במקום כאנשים ולא כמכלול.  פרופ' יונה רוזנפלד, זוכה פרס ישראל בתחום העבודה הסוציאלית, מגלה קצת פחות אופטימיות. הוא מסביר לנו שההתעניינות של הביטוח הלאומי באנשים שחיים בעוני היא פשוט כבר לא מה שהייתה פעם.

גל אומר שאפשרות נוספת להסבר אי מיצוי הקצבה היא שאנשים פשוט מתביישים, כביכול כי קבלת הקצבה מצביע על מגיש הבקשה כמסכן. גל גם מוכן לקבל את האפשרות שאנשים פשוט לא יודעים מה מגיע להם, או שהתהליך מורכב מדי עבורם. בהחלט יתכן, הוא אומר, שהתהליך או החסמים הבירוקרטים הם גם אלו שמונעים מאדם לממש את הזכות שלו.

אילנה שרייבמן, סמנכ"לית הביטוח הלאומי, לא מקבלת את הנתונים שעלו במחקר שהזמינה. היא מסבירה שלמיטב הבנתה המחקר טרם הסתיים ושבמחקרים דומים בנושא אבטלה גם נמצאו אחוזי זיכוי נמוכים, עד שבדיקה איכותנית לכאורה הפריכה אותם. היא מציעה לחכות לסיום המחקר של גל.

נושא אי מיצוי הזכויות צפוי לתפוס מקום מרכזי בדו"ח שתחבר הועדה למלחמה בעוני. אולי אז יכיר הביטוח הלאומי במספרים ובבעיה. שאלה נוספת שעולה היא להיכן הולך הכסף שאינו מנוצל. ידוע כי משרד האוצר הוא הגוף שנהנה יותר מכל מהמצב שנוצר, מכיוון שהוא מכין את התקציב שלו מראש לקראת מצב של אי ניצול זכויות. בשנה שעברה הועברו על ידי משרד האוצר 1.4 מיליארד שקלים עודפים שנותרו מהתקציב לקצבאות לתקציב משרד הביטחון. עם זאת, מי שרוצה מדינת רווחה מתוקנת צריך לבוא אל העני ולדרוש שיקבל את הקצבה המגיעה לו.

לינק לכתבת התחקיר בערוץ 10 

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=1039674&sid=126