ועדת העבודה והרווחה של הכנסת תומכת בהצעת חוק, שלפיה מוסדות ציבור יחויבו להעסיק בעלי מוגבלויות בשיעור של 5% מכלל העובדים במוסדות. כיום החוק אינו מחייב מוסדות ציבוריים להעסיקבעלי מוגבלויות, בעוד שלפי ההסכם שנחתם לפני כחצי שנה בין ההסתדרות למעסיקים, נקבע כי בכל גוף פרטי שיש בו יותר מ-100 עובדים, יש חובה להעסיק לפחות 3% מהעובדים שהם בעלי מוגבלויות. הצעת החוק מתקנת את המצב ומחייבת גם גופים ציבוריים להעסיק בעלי מוגבלויות.

לפי הצעת החוק, גוף ציבורי יהיה חייב לדווח בכל שנה כמה עובדים בעלי מוגבלויות הוא מעסיק. אלא שלחוק אין שיניים והוא קובע כי גוף ציבורי שלא יעמוד בחובת הייצוג ההולם - יפרט את הסיבות לאי־עמידה ביעדי תעסוקתם ויסביר כיצד הוא מתכוון להיערך בתוכנית רב־שנתית להעסקתם. כלומר, החוק לא קובע סנקציות כלפי מעסיק שלא יפעל כנדרש.

חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר ויואב קיש, יוזמי החקיקה, סבורים כי עצם חיוב המגזר הציבורי, שאמור להיות נושא הדגל בתחום העסקת בעלי מוגבלויות, הוא הישג. מכיוון שהמגזר נחשב לשומר חוק שיקדם את העניין, המהלך יפתח אלפי משרות לבעלי מוגבלויות. לדעת יוזמי החקיקה, רק 2.2% מעובדי המדינה הם בעלי מוגבלות, והגדלת מספרם תגביר את הפריון במשק ותחסוך מאות מיליוני שקלים בתשלום קצבאות.

נציבות שירות המדינה עוסקת מאז 1988 בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, הקובע כי על המדינה כמעסיק "לאסור על הפליית אדם מחמת מוגבלותו בתחום התעסוקה". הנציבות קבעה כי "על כל משרד ויחידת סמך לתת עדיפות בקבלה ובקידום לעבודה למועמדים עם מוגבלות, ובלבד שהם כשירים לתפקיד וכישוריהם דומים לכישורים של מועמדים אחרים לתפקיד".

בנובמבר 2014 אישרה הממשלה את חובת העסקת עובדים עם מגבלות במגזר הציבורי - לאחר שב-2013 קיבל מינהל מחקר וכלכלה במשרד הכלכלה תקציב של 10 מיליון שקל להקמת רשות שתסייע לתעסוקת בעלי מוגבלויות, וטען כי נציבות שירות המדינה אינה מזדרזת לפעול, בהיותה מופקדת על קליטת עובדים בשירות הציבורי. ועדת השרים לחקיקה קבעה ב-2015 כי המגזר הציבורי יחויב להעסיק בעלי מוגבלויות, וכי יש ליישם זאת במשרדי הממשלה כבר ב-2017. גם מבקר המדינה קבע כי יש היעדר ייצוג הולם לבעלי מוגבלויות בשירות הממשלתי־ציבורי. נראה כי כל הגורמים תמימי דעים כי מדובר בבעיה שפתרונה מתנהל באטיות, בעיקר בשל היעדר ענישה בחוק.

הצעת חוק החדשה, שאינה כוללת ענישה ואחריות אישית על מנהלים וחברי דירקטוריון בחברות ציבוריות וממשלתיות, עלולה להביא לביצוע לקוי של הוראת החוק, בגלל היעדר סנקציות. בתי הדין לעבודה קבעו בפסיקות שונות של תביעות מצד בעלי מוגבלויות נגד מעסיקים פרטיים, בגין אפלייתם ואי־קבלתם לעבודה, פיצוי בסכומים שנעו בין 100 אלף שקל ל-300 אלף שקל. את הענישה הכספית הזאת אפשר להעתיק בהתאם לנסיבות למגזר הציבורי.

אפליית עובדים מוגבלים בגלל נכותם או בגלל צורך בהתקנת נגישות לקליטתם בעבודה מחייבת חקיקת עונש כספי מרתיע. ענישה מרתיעה נוספת היא אי־קידום מנהלים בשירות הציבורי שאחראים למניעת אפליה ושאינם מעודדים קליטת עובדים בעלי מוגבלויות.