כך מפסיד המשק 5 מיליארד שקל בשנה

אימוץ הגישה ההוליסטית, הרואה את בעל המוגבלויות כשלם, אינן מחייב גיוס מקורות תקציביים נוספים, אלא ארגון וניהול שונים של המשאבים הקיימים...

כיום כבר ניתן לומר בבירור כי יש מחיר כלכלי מובהק לאי-השתלבותם של אנשים עם מוגבלויות בחברה. שיעור האנשים עם מוגבלות בחברה הוא 20%, ואנו אזרחי מדינת ישראל מפסידים כסף רב מהדרת קבוצה זו מתחומי חיים מרכזיים, ובהם קהילה, השכלה ותעסוקה. לראיה, מחקר שערך משרד הכלכלה מציג נתונים חמורים שלפיהם אי־השתלבותם של אנשים עם מוגבלויות בכוח העבודה עולה למשק הישראלי 5 מיליארד שקל בשנה.

בהתייחס להשתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה כמקרה בוחן, אין ספק כי בשנים האחרונות אנו עדים לעשייה ענפה ורחבה של שחקנים רבים הפועלים לקידום שילובה של קבוצה זו בחברה. משרדי הממשלה, קרנות פילנתרופיות, ארגוני מגזר שלישי ומעסיקים - כולם נרתמים לקידום הנושא, ועדיין שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות בכוח העבודה נשאר נמוך: 51% בהשוואה ל-72% באוכלוסייה הכללית, כאשר פחות מ-2% מועסקים במשרות אקדמיות.

חרף המאמצים הרבים, הפערים אינם מצטמצמים דיים ומתעוררות שאלות רבות: מדוע המספרים נשארים כה נמוכים? האם עלינו להוסיף שירותים נוספים, או לחלופין לפעול אחרת כדי להשיג את היעד הנכסף?

בבואנו לבחון את סוגיית שיעור השתלבותם הנמוך של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה עולים נימוקים שונים. בין היתר, קיימות משרות מוצעות, אך ביקושן על ידי עובדים עם מוגבלויות נמוך; המשרות המוצעות במשק לא מספיק איכותיות; ועובדים עם מוגבלות חוששים לאבד את קצבותיהם המובטחות להם מתוקף חוק לרון. נימוקים אלה נכונים, אך ברצוני להציע נקודת התייחסות נוספת, הנשענת על תפישת עולם הוליסטית ורחבה שרואה את האדם כשלם עם צרכים שונים ומגוונים.

כיום צעיר שעבר את טווח הגילים 18–21 ומעוניין להתחיל את מסלול חייו כבוגר בחברה, מתמודד עם משימות ועומד מול אתגרים והחלטות ובהם יציאה למסגרת צבאית או שירות אזרחי, בחירה של לימודים מקצועיים או לימודים גבוהים, בחירת תחום תעסוקתי, השתלבות בקהילה, שאיפה לדיור עצמאי ורצון להשתלבות במסגרות חברתיות ולמעורבות חברתית משמעותית. המענים המוצעים כיום לאותו צעיר עם מוגבלות ברובם חלקיים, צרים ומותאמים לצורך בודד או לשלב חיים מסוים, ללא התייחסות לרצף החיים ולכלל צרכיו - מה שאינו נכון לצעיר או צעירה ללא מוגבלות.

שילוב איכותי של אותו צעיר בחברה יתאפשר אם יינתנו מענים לכלל התחומים ולכל רצף הגילים, וזאת על ידי ראיית אותו צעיר כשלם. סיכויו של אותו צעיר להשתלב באופן איכותי בתעסוקה יגדל באופן ישיר ככל שצרכיו האחרים ימולאו אף הם ויתחילו כבר בגן הילדים. כלומר, אם יצליח להרגיש שייכות לקהילה, להתגורר תחת קורת גג ראויה ומכבדת ולממש את צרכיו החברתיים; וכך כל אדם אחר בחברה הישראלית, עם או בלי מוגבלות.

לפיכך, יש צורך בשינוי תפישות מקצועיות וחברתיות כאחד ובתמורות באופני פעולה קיימים. השינוי האמיתי יתרחש אם נצליח לאחד את כלל הכוחות הפועלים בשדה, לאגד משאבים וליצור מענים איכותיים וארוכי טווח, שמוכוונים למגוון הצרכים של הפרט. אימוץ הגישה ההוליסטית, הרואה את האדם כשלם, אינן מחייב גיוס מקורות תקציביים נוספים, אלא ארגון וניהול שונים של המשאבים הקיימים. תפישה זאת תתמודד עם גישת החברה מחד גיסא, ותפתח יכולות ומנהיגות באדם עם המוגבלות מאידך גיסא.

מעבר לתועלת הכלכלית, כולנו נרוויח חברה טובה, צודקת והוגנת יותר שדואגת מחד לכלל, ועם זאת נותנת מענה הולם לכל פרט ופרט על פי צרכיו הייחודיים.

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה בישראל ובארה"ב